גזר דין בתיק ת"פ 11700-10-09

רקע והאישומים :

1.         הנאשמים שבפניי מתגוררים, כולם, בכפר פקיעין (להלן: " הכפר"). הנאשם מס' 1, נביל ח'יר, יליד שנת 1983 (להלן: " נביל"), הינו בנו של הנאשם מס' 2 - נאיף ח'יר, יליד שנת 1955 (להלן: " נאיף") ואילו הנאשם מס' 3 -  ענאד חיסאוי, יליד שנת 1978 (להלן: " ענאד"), הינו שכנם.

על רקע גניבה תכשיטי זהב שבוצעה בבית אחותו של נאיף (להלן: " הגניבה") ועל רקע חשדם של הנאשמים, כי שלושה קטינים, קרובי משפחתם - נ.א. יליד 9.9.1992 (להלן: "נ.א."), ס.ע. יליד 14.12.1992 (להלן: "ס.ע."), וע.ח. יליד 17.12.1991 (להלן: "ע.ח."), המתגוררים בפקיעין, מעורבים בגניבה, קשרו הנאשמים קשר ביניהם, להפעיל לחץ על הקטינים, כל אחד בתורו, על מנת שיודו בגניבה, או במעורבות מי מהם בה (להלן: " הקשר").

2.         הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן (סומן א1), שהוגש במסגרת הסדר טיעון, שנערך לקראת סוף פרשת התביעה ובו שלושה אישומים, המתייחסים לשלושה מקרים שונים, שבוצעו במסגרת הקשר, כאשר כל מקרה מתייחס לקטין אחר. לא היתה הסכמה לענין הענישה.

בשני מקרים (על פי שני האישומים הראשונים), השתתפו כל שלושת הנאשמים ואילו במקרה השלישי, על פי האישום השלישי, השתתפו נביל ונאיף בלבד. הנאשמים הקליטו את "המפגשים", לרבות את איומיהם כלפי הקטינים וכאשר נחקרו בתיק זה, מסרו את הקלטת למשטרה.

 3.        על פי האישום הראשון , במסגרת הקשר, לשם קידומו והוצאתו אל הפועל, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה בחודש ספטמבר 2009 או בסמוך לכך, בשעה 21:00 או בסמוך לכך, פנה נביל לקטין נ.א. בבקשה להיפגש עמו על מנת לשוחח עמו בנושא כלשהו.

בסמוך לאחר מכן, נפגשו שלושת הנאשמים עם הקטין נ.א. והסיעו אותו ברכבם למקום חשוך בפאתי הכפר, שם החלו הנאשמים בצוותא לתחקר אותו בגין הגניבה, אולם נ.א. שלל כל ידיעה על דבר הגניבה או מעורבות בה.

במעמד הנ"ל, שלף נביל חפץ הנחזה להיות אקדח (להלן: " החפץ"), דרך את החפץ והצמידו לראשו של נ.א., כדי להניעו למסור גרסה. כתוצאה מהכוח, האיומים ומהטלת האימה של הנאשמים כמתואר לעיל ובשל פחדו מפניהם, נאלץ הקטין נ.א. למסור גרסה ביחס לגניבה.

בסמוך לאחר המתואר לעיל, תקף נביל את נ.א. בכך שסטר לו בפניו והורה לו לעלות לרכב, תוך שהנאשמים מאיימים עליו, שלא יספר על מעשיהם.

המעשים הנ"ל בוצעו ע"י הנאשמים בצוותא חדא. הם איימו על הקטין נ.א. בעל פה ובהתנהגות, בפגיעה בו, והטילו אימתם עליו כדי להניעו לעשות מעשה או להימנע מעשייתו ובשל מעשיהם אלה נעשו המעשה או המחדל וכן תקפו, בצוותא חדא ושלא כדין, את הקטין נ.א., כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם.

בגין כך הואשמו שלושת הנאשמים, בפרט האישום הראשון, בעבירות דלקמן :

א.         קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977;

ב.         סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977;

ג.          תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382 (א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי האישום השני , במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה בחודש ספטמבר 2009 או בסמוך לכך, בשעה 22:00 או בסמוך לכך, פנה ענאד לקטין ס.ע., בפיתוי ובתרמית, בבקשה להיפגש עמו על מנת לשאול אותו כמה שאלות.

בסמוך לאחר מכן, נפגשו הנאשמים עם הקטין ס.ע. והסיעו אותו ברכבם למקום חשוך בסמוך בפאתי הכפר, שם, תוך איומים והטלת אימה, החלו הנאשמים בצוותא לתחקר אותו בגין הגניבה, אולם ס.ע. שלל כל ידיעה על דבר הגניבה או מעורבות בה.

במהלך המתואר לעיל ביקש נביל מנאיף להביא את החבל "כי הילד לא רוצה לדבר". נאיף הביא כבל מהרכב ונעמד ליד הקטין ס.ע. כשהוא אוחז בכבל בידו. נביל שלף חפץ הנחזה להיות אקדח (להלן: "החפץ") והצמיד את החפץ לראשו של הקטין ס.ע.. כל זאת עשו הנאשמים בצוותא כדי להניע את ס.ע. למסור גרסה, תוך שהם מאיימים עליו, שלא יספר על מעשיהם.

כתוצאה מהכוח, האיומים ומהטלת האימה של הנאשמים כמתואר לעיל, בשל פחדו מפניהם, נאלץ הקטין ס.ע. למסור גרסה ביחס לגניבה.

המעשים הנ"ל בוצעו ע"י הנאשמים בצוותא חדא. הם איימו על הקטין ס.ע. בפיתוי ובאמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו כדי לסחוט אותו או לאיים עליו; הם איימו עליו בעל פה ובהתנהגות, בפגיעה בו, והטילו אימתם עליו כדי להניעו לעשות מעשה או להימנע מעשייתו ובשל מעשיהם אלה נעשו המעשה או המחדל .